בוגרי פולברייט יקרים,

בוגר תכנית פולברייט, פרופסור איתמר רובינוביץ', ירצה על "ארה"ב והמזרח התיכון בעקבות בחירתו של אובמה" בערב הבוגרים השנתי, שיתקיים ביום ראשון, 14 בדצמבר, בשעה 19:00, בבית התפוצות בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב.

פרופסור רבינוביץ', היסטוריון בעל שם עולמי, הוא עמית מחקר בכיר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה של אוניברסיטת תל-אביב ומופקד הקתדרה להיסטוריה של המזרח התיכון בן-ימינו ע"ש יונה ודינה אטינגר.  בשנים 1999 – 2007 כיהן כנשיא אוניברסיטת תל-אביב.  קודם לכן מילא שורה של תפקידים מרכזיים באוניברסיטה: רקטור, דיקן הפקולטה למדעי הרוח, ומנהל מרכז דיין.

פרופסור רבינוביץ' שירת כשגריר ישראל בארה"ב בשנים 1992 – 1995.  בתקופה זו הוא שימש גם יו"ר הצוות הישראלי למו"מ על השלום עם סוריה.  פרופסור רבינוביץ' ניתח את מהלך המשא ומתן בספרו The Brink of Peace: The Israeli-Syrian Negotiations. 

ב-1968 זכה פרופסור רבינוביץ' במלגת פולברייט ללימודי דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס (UCLA).

ערב הבוגרים ייפתח בשעה 19:00 בקבלת פנים חגיגית. אחרי קבלת הפנים, בסביבות השעה 20:15, ירצה פרופסור רבינוביץ'.

בערב האירוע ניתן יהיה להיכנס לקמפוס האוניברסיטה דרך שער 1 או שער 8 ולחנות בחינם (מפה).  יש להדפיס כתבה זו, ולהציג אותה לשומר בשער.

אנא הירשמו מראש להשתתפות באירוע. שאלות ניתן להפנות לג'ודי סטבסקי בטלפון
 2392 – 517 – 03.

די במילה הזו, ננוטכנולוגיה, כדי להוריד את המסך באחת על יכולת ההקשבה של רוב בני התמותה. ההנחה המיידית היא כי מדובר במדע בדיוני, וכי אין סיכוי שנבין במה מדובר. אלא שבמבט מעמיק יותר אפשר לגלות שמגדל השן לעתים מחובר לנושאים הבוערים ביותר על סדר היום העולמי. ולראיה - מקור חלופי זמין ונקי לדלק – לא פחות – זהו היעד אליו מכוון פרופסור אורי בנין את אחד מתחומי המחקר שלו במרכז לננוטכנולוגיה, שהקים יחד עם עמיתיו באוניברסיטה העברית בקמפוס הפקולטה למדעי הטבע בגבעת רם.

המרכז החדיש מאפשר לחוקרים מתחומי מחקר שונים הכוללים כימיה, פיסיקה, הנדסה, ביולוגיה ורפואה לעשות שימוש במעבדות ובציוד מהמתקדמים בעולם. במערך החדרים הנקיים של היחידה לננו-ייצור, כשהם עטויי חלוקים לבנים וכיסויי ראש, עוסקים סטודנטים וחוקרים בייצור חומרים חדשים שהינדסו בעצמם. בחדר סמוך, ביחידה לננו-אפיון, מוצבים מיקרוסקופים אדירי מימדים שמאפשרים לחקור את המימדים הזעירים של החומר כדי לפענח את המבנה הייחודי והתכונות של החומרים הננו-מטריים החדשים. אורי בנין גאה בשיתוף הפעולה המקיף שמתקיים במרכז בין הדיסציפלינות השונות במדע הרב-תחומי הזה, ובאופן בו החוקרים לומדים זה מניסיונו של זה ומגיעים לתוצאות מפתיעות במהירות רבה.

לפני כחמש שנים עלתה קבוצת המחקר של אורי על רעיון – לשלב בין מוליך-למחצה ומתכת, כדי להרכיב חלקיק עם שימושים רבים יותר. אחרי שלמדו לשלוט בגודל הננו-חלקיקים, הצליחו המדענים לשלוט גם בצורתם, ויצרו מוטות מחומר מוליך למחצה. בקצות המוטות גידלו כדורים זעירים של זהב, ונוצר מבנה שנראה כמו משקולת אימון. בנקודות הקצה המתכתיות אפשר להשתמש כחיבורים למעגל חשמלי, ולבדוק כיצד עובר זרם חשמלי דרך אובייקט כל כך קטן, ואיך הוא מתנהג. האם הוא יכול לתפקד כטרנזיסטור, אבן הבניין של שבב מחשב? החומר החדש תועד במאמר למגזין היוקרתי Science בשנת 2004, ומאז, מספר אורי, "חלק נכבד מהמאמצים שלי ושל קבוצת המחקר שלי מושקעים בפיתוח ננו-גבישים המורכבים מיותר מחומר אחד ומשלבים את הפונקציונליות של מרכיביהם השונים. אנחנו קוראים להם 'ננו-חלקיקים היברידיים'."

ניכרת ההתלהבות שלו מהתחום החדש והמרתק - שמחבר בין כימיה שעוסקת במולקולות לבין פיסיקה שחוקרת חומרים מוצקים -  ובו מתפתחים חומרים ותכונותיהם מהתחום המולקולרי למצב המוצק. "יש פה שילוב יפה של מדע בסיסי עם פוטנציאל לאפליקציות חדשות. זה מאוד יצירתי: אתה משחק במגרש המשחקים של חומרים חדשים שיצרת, חוקר את תכונותיהם הייחודיות, ובהמשך מחפש להם יישום מתאים."

את הדוקטורט שלו עשה אורי בכימיה פיסיקלית, בתחום של ספקטרוסקופיה אולטרה-מהירה, ועקב בזמן אמיתי אחרי פירוק של קשרים כימיים במולקולות לאחר הקרנת אור. בהמשך דרכו האקדמית, הובילה אותו סקרנותו לכיוון אחר, מתהווה, שאז עוד לא קיבל את השם ננוטכנולוגיה – והוא החליט להתמחות במחקר של ננו-גבישים של מוליכים למחצה. במעבר המאתגר הזה לתחום החדש זכה אורי למילגות פוסט-דוקטורט מטעם קרן פולברייט וקרן רוטשילד. "המילגות נתנו לי את החופש לבחור את מקום ההתמחות ובחרתי בקבוצת המחקר המובילה בעולם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. שהיתי שם שלוש שנים מרתקות, כשאני עוסק בייצור ננו-גבישים חדשים ובחקר תכונותיהם."

הוא חזר לארץ ב-1997, והקים קבוצת מחקר חדשנית המשלבת מספר יכולות: ראשית פיתוח ננו-חומרים חדשים, שנית מחקר מעמיק של תכונותיהם ושל תלות התכונות בגודל, בצורה ובהרכב של הננו-חלקיקים, ולבסוף שילוב היכולות והידע שהתקבל על מנת למצוא לחומרים החדשים כיוונים יישומיים. מהר מאוד התברר שהיכולת המחקרית מוגבלת בשל היעדר משאבים ותשתית מתאימה. לא ניתן היה להתבונן בחומרים שהוכנו. "טיילתי ברחבי הארץ כדי להשיג מיקרוסקופים מתאימים, אבל קשה לנהל מחקר רציף באופן כזה. הצבתי לעצמי משימה ליצור פה סביבת עבודה עם תשתית מתאימה למחקר. ב-2001 הקמתי יחד עם פרופסור אמיר סער, פרופסור עודד מילוא, והדיקן באותו זמן, פרופסור יהושע קולודני, את המרכז לננו-איפיון, בתמיכתם של הנהלת האוניברסיטה ונשיאה, פרופסור מנחם מגידור. לפני שנתיים הוספנו גם יכולת של ננו-ייצור: סט של חדרים נקיים עם יכולת מלאה ליצור מערכות ננו-מטריות, לחבר אותן לעולם המאקרוסקופי ולחקור אותן. המימון מגיע במסגרת היוזמה הלאומית לננוטכנולוגיה שמציבה את הננוטכנולוגיה כיעד לאומי מועדף של מדינת ישראל: שליש מן המימון מתרומות שהאוניברסיטה משיגה, שליש מתקציב האוניברסיטה ושליש מתמיכה ממשלתית."

בישראל יש לדבריו שילוב ייחודי של רעיונות מקוריים ויוזמה, ומאחר שהתחום אינו מחייב אמצעים או תשתיות יוצאי דופן, יש בהחלט אפשרות לבסס עמדה מובילה ברמה עולמית. "במרכז שלנו חברות יותר מ-40 קבוצות מחקר," מציין אורי. "ומלבד מכשירים יש לנו כוח אדם מיומן שעוזר בהפעלה ובפתרון בעיות. מתרחשת כאן פעילות מרשימה. למשל, בשנה שעברה פרסמנו כ-270 מאמרים בעיתונות המובילה בתחום הננו, יש לנו 200 סטודנטים, מחציתם לדוקטורט ומחציתם לתואר שני. הצלחנו לקלוט שמונה חוקרים צעירים – וזו משימה לאומית חשובה מאין כמוה, כי היא מאפשרת לאנשים המוכשרים לחזור לארץ. אמנם מתפשרים על משכורת, וקצת על יכולות מחקריות והתפתחות הקריירה, אבל הרמה המדעית אינה נופלת מאוניברסיטאות מובילות בארה"ב ובעולם בכלל, ומשאבים רבים הופנו כדי לספק כלים מתאימים. יש לנו המון ציטוטים, הזמנות לכנסים בינ"ל, אנו זוכים בקרנות מחקר אירופיות רבות בתחום ואני מרגיש טוב מאוד בתוך הקהילה העולמית שבה אני פועל." הישגיהם של תחומי המחקר והתעשייה המתהווה בישראל בתחום הננוטכנולוגיה יוצגו בקרוב בכנס "ננו-ישראל 2009" שאורי נמנה על מארגניו ושיתקיים ב-30 - 31 במרס, 2009 בירושלים.

בשנה שעברה היה אורי, כמו גם ד"ר מיכאיל קרייני, בין יחידי הסגולה שזכו לקבל מלגה מיוחדת הנקראת על שם הכלכלן הישראלי פרופסור מיכאל ברונו ז"ל. המלגה, בסך $216,000, נועדה לאפשר למקבליה לעסוק בפעילות יצירתית ובהרחבת אופקים לפי בחירתם למשך שלוש שנים, כשהם משוחררים ממגבלות תקציביות וממחויבויות מוסדיות. פרס ברונו מוענק על-ידי קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד.  הוועדה שהעניקה את הפרס קבעה כי "פרופסור בנין נמנה בין מדעני הננו הצעירים הטובים ביותר בעולם ".

אנחנו נפגשים ב-4 בנובמבר, יום השנה לרצח יצחק רבין. השנה זהו גם יום הבחירות לנשיאות בארה"ב. זה יום משמעותי בשבילך?

"אני מאוד מחובר לאירועים ולחיים בארץ, ומרגיש שייכות עזה לכאן. לכן היה חשוב לי לחזור לארץ, למרות הפיתויים שנתקל בהם כל מדען חוזר. אותי אישית מעסיקה מאוד בעיית האנרגיה בעולם, ומאוד מתבקש בעיני להפנות את הגילויים של ננוטכנולוגיה לכיוון הזה. זה אתגר עצום בפני האנושות כולה, איך נצליח ליצור מקורות אנרגיה מתחדשים וחלופיים, ונפסיק את התלות בנפט ודלקים פוסיליים, שגם מתדלדלים, גם פוגעים קשות בסביבה, וגם קשורים בבעיות גיאו-פוליטיות. שני המועמדים לנשיאות בארה"ב דיברו הרבה על החשיבות של פיתוח פתרונות חדשניים לבעיית האנרגיה, ואני מאוד מקווה שהעניין יישאר גבוה בסדרי העדיפויות גם לאחר הבחירות, ושיושקעו משאבים מתאימים, גם בישראל. מה שנדרש כאן זה לא שיפור של פתרונות קיימים, אלא מהפכות."

"המערכת האקדמית בישראל נמצאת במשבר. לטובת העתיד, המחקר האקדמי חייב להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי. אסור להרוס את המערכת המפוארת שיש לנו. צריך לאפשר למדענים עם רעיונות וחלומות להמשיך לחדש ועל ידי כך ולמשוך חזרה לישראל את המדענים המבטיחים שלנו."

החלום של אורי הוא ליצור פתרונות חדשים למקורות אנרגיה חלופיים תוך שימוש באופקים החדשים שיוצרת הננוטכנולוגיה. לדוגמה, יצירת חומרים חדשים המשמשים כ"פוטו-קטליזטורים" שיאפשרו את התהליך של פירוק מים על ידי הקרנת אור שמש כדי להפיק מהם מימן. "זו עשויה להיות דרך מאוד נקייה להמיר אנרגיה סולארית לאנרגיה כימית," הוא מסביר. "בכוונתנו להשתמש לשם כך בננו-חלקיקים ההיברידיים המשלבים מוליך למחצה עם מתכת אותם אנו חוקרים. המוליך למחצה בולע את אור השמש. עד כה, היינו מוגבלים למוליכים למחצה הבולעים רק את קרני ה-UV, אשר תכולתם בקרינת השמש מועטה מדי, אבל השליטה הטובה שלנו בחומרים המוליכים למחצה מאפשרת את הרחבת הטווח לכיוון האור הנראה, הכולל את רוב האנרגיה של קרינת השמש. התהליך הכימי הזה של הפירוק מתבצע על פני המתכת, המהווה קטליזטור ומזרזת את התגובה הכימית. תהליך כזה עשוי בעתיד לשמש לפירוק מים למרכיביהם על ידי הקרנת אור, ולהפקת מימן שיכול לשמש כדלק נקי גם כאשר קרינת השמש לא זמינה וגם כדלק נקי לרכב."

"אני רואה חשיבות בעבודה מדעית משמעותית שתהיה לה תרומה לידע אשר יוביל ליישום שישפיע על חיינו," אומר אורי לסיכום. "בימי חיי, אני מקווה."

שעת בוקר מאוחרת בנווה שלום. ממרפסת ביתו היפה של ד"ר מיכאיל קרייני, הבנוי מאבן ירושלמית ומעוצב בסגנון מודרני-מזרחי, ניתן להשקיף על מנזר לטרון שבראש גבעה, ועל עמק רחב ידיים, ירוק ושליו. ציפור מרחפת מעל ראשה של אישה שמנקה את פתח ביתה. 50 משפחות מתגוררות ביישוב, מחציתן ערביות, מחציתן יהודיות. 300 משפחות נוספות מעוניינות להתקבל, ממתינות להפשרה של שטחים נוספים. לדברי קרייני, המדינה אינה מעודדת צמיחה של היישוב, ובמקרה הטוב נוהגת באדישות.

"נסו לנחש איזה בית שייך לערבים ואיזה ליהודים," מאתגר אותנו המארח, יליד כפר יאסיף, ומוסיף: "כל המחיצות נופלות מרגע שגרים בנווה שלום. יש כאן דינמיקה אנושית רגילה, שבה אוהבים ושונאים ללא הבדלי דת, גזע ולאום. יש גם ויכוחים אידיאולוגיים רבים בין החברים, ואי אפשר בהכרח לנחש איפה יתמקם כל אחד בויכוח." אחר כך הוא מוביל אותנו למרכז הרוחני ביישוב, הנקרא "הדומייה": איגלו לבן וגדול שבתוכו אך ורק שטיחים צבעוניים ושרפרפים. במרכז גזע עץ עם נר. סמלים דתיים אסורים כאן. כל אחד רשאי להתפלל כיצד ואל מי שהוא רוצה. נוצרים, יהודים ומוסלמים מתפללים יחד.

מיכאיל קרייני הוא מרצה בכיר וראש מכון סאקר למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.  בשנה שעברה היה מיכאיל, כמו גם פרופסור אורי בנין, בין יחידי הסגולה שזכו לקבל מלגה מיוחדת הנקראת על שם הכלכלן הישראלי פרופסור מיכאל ברונו ז"ל. המלגה, בסך $216,000, נועדה לאפשר למקבליה לעסוק בפעילות יצירתית ובהרחבת אופקים לפי בחירתם למשך שלוש שנים, כשהם משוחררים ממגבלות תקציביות וממחויבויות מוסדיות. פרס ברונו מוענק על-ידי קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד.

בשנת 2002 קיבל מלגת פולברייט לצורך עבודת המחקר הבתר-דוקטורית שלו, ובעזרת מימון משלים נסע עם משפחתו לאוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, שם עסק במשפט בין-לאומי פרטי, ובעיקר בהתנגשות בין דינים של מדינות בתחום המשפט הפרטי בעידן המודרני. השאלה שחקר היתה כיצד משפיעה המציאות החדשה של האינטרנט והגלובליזציה על תפיסות של משפט בינלאומי פרטי. טענתו היתה שהגבולות בין מדינות מיטשטשים ואפילו נעלמים באינטראקציות באינטרנט, והשאלה: אם מתעורר סכסוך – איך פותרים אותו? איך מתאימים את הכללים הקיימים למציאות החדשה? קרייני התמקד בשאלת הסמכות – מתי יש לבתי המשפט במדינה מסוימת סמכות לדון בסכסוך שהתעורר בזירה האלקטרונית הגלובלית. במשך השנה שבילה באוניברסיטת פנסילבניה כתב ספר על "דוקטרינת הפורום הבלתי-נאות בעידן המודרני". הוא עבד באינטנסיוויות, וגם "זכיתי להכיר משפט אחר, אמריקאי, שנתן לי פרספקטיווה מדהימה על תורת המשפט שלנו," הוא אומר. "למדתי המון מההזדמנות להיפתח אל שיטה שונה. הכרתי אנשים מרתקים שאיתם שוחחתי על הספר, והמפגש היה מועיל מאוד."

גם ילדיו נהנו משנת השבתון בארה"ב (חוויה שמיכאיל עצמו מכיר מילדותו, כבן לאב אקדמאי). מוסא בן 14 וג'נה בת 10 לומדים במסגרות דו-לאומיות ודו-לשוניות מגיל שנתיים. מיכאיל ואשתו אינאס, מנתחת מערכות שעשתה בארה"ב תואר שני במדעי המחשב, היו פעילים, יחד עם קבוצת הורים בירושלים, בגן משותף באימק"א, ולאחר מכן יזמו את הקמתו של בית הספר הדו-לשוני יד ביד בירושלים. "נווה שלום נראה כהמשך טבעי גם בשביל הילדים." בבית הספר העל-אזורי של נווה שלום היה מיכאיל עד לא מכבר חבר בוועד המנהל, והוא פעיל גם בבית הספר לשלום הפועל לידו. שם נפגשים בני נוער ואנשי מקצוע לדון בשאלות של דו-קיום וחיים משותפים. לאחרונה נערך שם יום עיון לעיתונאים בשאלה כיצד משפיעות הדעות הקדומות על הסיקור העיתונאי, ובכוונתו ליזום אירוע דומה לאנשי אקדמיה.

מלבד משפט בינ"ל פרטי, קרייני עוסק רבות במשפט בין-דתי. "העיסוק בדת ומדינה בישראל דן אך ורק בהתנגשות בין ערכים יהודיים דתיים לבין ערכים ליברליים דמוקרטיים," הוא מסביר. "השאלה איך ערכי הדת של הנצרות והאיסלאם מתנגשים עם ערכים דמוקרטיים-ליברליים כלל לא מופיעה בספרות. הדת היהודית היא הדת הממסדית הרשמית של המדינה, ורק מה שקשור אליה נכנס לספירה הציבורית. דתות אחרות נתפסות כחלק מהספירה הפרטית. המדינה מכירה במוסדות דת של מוסלמים או נוצרים אך ההצדקות לקיומם שונות מאלו של מוסדות הדת היהודיים: יש כאן הפרדה בין ההצדקות לקיומם של הסדרי הדת מבחינתה של קבוצת הרוב לעומת קבוצת המיעוט. אני קורא לזה פרדיגמת הנפרדות. אפילו התנועה החילונית בישראל – ושינוי היא דוגמה בולטת לכך – מקבלת את הפרדיגמה בכך שכשדנים בנישואים אזרחיים בשינוי, לא מדברים על האוכלוסייה הערבית."

משפחת קרייני אינה דתית, אך מיכאיל ואשתו מזמינים את שכניהם היהודים לחגיגת חג המולד, כשם שהם מתארחים אצל חברים מנווה שלום בליל הסדר. גם בעיד-אל-פיטר ובקבלות שבת יושבים סביב שולחן אחד ביישוב, מוסלמים, יהודים ונוצרים. קישוטים וסממנים דתיים אסורים במרחב הציבורי, שהוחלט שיהיה נייטרלי, אבל כל משפחה חוגגת את חגיה כראות עיניה בדלת אמותיה. "הסדרי הדת במדינת ישראל אצל מוסלמים, נוצרים או דרוזים הם 'אוטונומיים'. אין מונח כזה אצל יהודים. מדברים על כפייה דתית בקרב היהודים, ולא מדברים על הכפייה הדתית אצל מוסלמים," הוא קובל. "יש קבוצה של פמיניסטיות אמיצות שמנסות לרכך את האלמנט הדתי בחברה הערבית, אבל בתוך הפוליטיקה החילונית של החברה הערבית יש חסם שלא נותן לקולות האלה להשפיע. לדעתי, זה נובע מכך שהתנועות הפוליטיות, גם אם הן חילוניות, לא ששות להעלות נושאים של דת ומדינה מחשש שהם יפלגו את האוכלוסייה ויחלישו אותה במאבק הלאומי. הגישה הזו מקבעת עוד יותר את ההשקפה שהדת היא עניין פרטי, מפני שהאוכלוסייה עצמה באמצעות ההנהגה הפוליטית שלה מפנימה את הפרדיגמה."

באחד המאמרים המצוטטים של מיכאיל הוא שולל את הרב-תרבותיות. לדעתו, ההגדרה של נושאים דתיים תחת הכותרת "רב-תרבותיות", מבלי לבחון את הדיוק בהגדרה, עושה עוול לציבור שהלכות הדת שלו מוגדרות כך. "אם הדת מפלה בהסדרי משפחה לרוב את הנשים," הוא מסביר, "הרב-תרבותיות נותנת לכאורה לגיטימציה לפגיעה בזכויות נשים. אם הדבר היה נבדק תחת קטגוריה של כפייה דתית – לבית המשפט היה יותר כוח להתערב."

"חוקי המדינה וחוקי הדת מתנגשים לפעמים," הוא מסביר ומפרט בעזרת דוגמאות של דיני משפחה. אחת הבעיות הקשות היא בתחום דיני הגירושין. על-פי התפיסה המנחה במרבית החוקים הדתיים, לאשה יש כוח מוגבל יותר מאשר לבעל לבקש גירושין, ובהעדר חוק אזרחי כאלטרנטיבה לחוק הדתי, נוצרת מציאות שבה כוח המיקוח שלה חלש יותר גם בכל הנושאים האחרים הקשורים לדיני המעמד האישי.

"אני שואף לחיים טובים יותר," אומר מיכאיל. "הייתי רוצה שאנשים יחיו את זהותם באופן חופשי, ויידעו לכבד זהות אחרת, שונה. כסיסמה זה יפה, אבל היישום לא תמיד פשוט. בין השאר, מפני שככל שאנחנו מגדירים את הזהות האישית שלנו באופן מובהק יותר – יש מרכיבים בזהות הזו ששוללים את זהותו של אדם אחר. לא פשוט לקיים את האיזון הנאות. נווה שלום היא דוגמה מוחשית לכך שאפשרי לחיות יחד, ביחסים בין-תרבותיים. לא שזה בא בקלות. לא היו פה חיים הרמוניים נטולי מתחים לאורך השנים. אבל היישוב עדיין קיים, ויש ביקוש עצום לגור כאן. בתי ספר דו-לאומיים ודו-לשוניים מתרבים בארץ. לדעתי זו עדות לכך שיש רצון חזק, כן ואמיתי מצד חלקים נכבדים בשתי הקבוצות לפרוץ את הגבולות והמחסומים שנכפים עלינו, ולנסות חיים חדשים, שונים. מסתבר, גם אפשריים."

הצלם מבקש ממיכאיל להישען על מעקה המרפסת של ביתו לצורך צילום. "מה אתה עושה ממני, הרצל?" הוא צוחק.

מה אתה חוזה למדינת ישראל בעתיד הקרוב?

"אני מאמין שהרצון לחיות מתגבר על הכל. יהיה פה קשה מאוד, כי בינתיים הסכסוך מחריף, וכל צד מתקבע בעמדותיו. אבל בסוף, כוח החיים ינצח."

"חשבתי שיודעים כבר הכל על היצורים הקטנים האלה," אומר אהד אפיק על החרקים שקיבלו לאחרונה יחסי ציבור אוהדים מג'רי סיינפלד, בסרטו כוורת בסרט. "כשהתחלתי לעסוק בדבורים , גיליתי, למשל, שמלבד דבורת הדבש יש בעולם עוד אלפי מינים של דבורים. בארץ בלבד יש כ-1,000 מינים שונים. ואגב, דבש הוא לא הדבר החשוב ביותר שהן עושות. אפשר להסתדר בלי דבש, אבל יש הרבה גידולים שחייהם תלויים בהאבקה. אוכמניות ומלונים, למשל, הם שני צמחים שלא מסוגלים להצמיח פרי בלי האבקה, ואותם אני מתכוון לחקור במסגרת הפוסט-דוקטורט. אין עוד חרק שיכול לעשות האבקה כמו דבורים."

הן קטנות, לא ידידותיות, ואפילו עוקצות. בכל זאת למה דבורים?

"תמיד רציתי לעבוד עם בעלי חיים שלמים, לא בביוכימיה או בביולוגיה מולקולארית," מספר אהד, שהחל את דרכו בתואר ראשון בביולוגיה כללית באוניברסיטה העברית.  "אבל עם הגדולים קשה לעבוד, יש המון מגבלות. חרקים הם יצורים חיים ואמיתיים, שנמצאים פה מחוץ לדלת. לדבורים הגעתי במקרה, כי היו דרושים פה תלמידים. את התואר השני עשיתי כאן במעבדה, ומיד המשכתי לדוקטורט."

אהד מארח אותנו במעבדת הדבורים שבשולי הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ברחובות . שם יושבים חוקרים נועזים בקרוואנים ("אני מתכסה מכף רגל ועד ראש," אומר אהד, "ואם נעקצים אז זה מגרד שבוע וזה עובר. באמת לא נורא."), מוקפים בכוורות ובמעבדות להפרייה, לאילוף, להאכלה ולביצוע שלל בדיקות בדבורים. בימים אלה הוא מתחיל את עבודת המחקר שלו באוניברסיטת ג'ורג'יה שבאת'נס, שם ייאלץ לנסוע חצי שעה ממשרדו בעיר, הבנויה סביב המוסד האקדמי, אל מעבדות הדבורים באזור כפרי יותר. באמריקה (וברוב המקומות בעולם, לדבריו) לא מארחים דבורים בקמפוס.

הביישנות הטבעית של אהד נעלמת לרגע כשהוא מצביע פתאום בהתלהבות על דבורה ששבה זה עתה מסיבוב בשדות אל כוורת התצפית של המעבדה. אחרי שהיא פורקת את הצוף שאספה ומנערת את האבקה, הדבורה מבצעת ריקוד חגיגי, שמטרתו להעביר לחברותיה מסרים ברורים לגבי איכות הצוף שמצאה, ולהראות להן בגופה את הכיוון המדויק שבו עליהן לעוף כדי להגיע לאותם פרחים.

במעבדה אחרת הוא מדגים את מתקן האילוף, שבעזרתו הראו חוקרים שגם דבורים - כמו הכלבים של פאבלוב - ילמדו להגיב לגירוי של ריח בשליפת לשון, כשהן מצפות לגמול המתוק שהורגלו לקבל לאחר הגירוי.  לשון? מי חשב שלדבורה יש לשון? והנה היא נשלפת בסרט התיעוד של עבודת המחקר.

החרקים החרוצים האלה עובדים קשה ללא הפוגה, וגם את התמורה מאבדים בסוף. מה הפלא שהדבורים נעלמות בחלקים מסוימים בעולם? את הדבש שהדבורים מכינות בעמל כה רב לצריכה עצמית בכוורת, גוזלים מהן בני האדם. בתמורה, הן מקבלות מזון חליפי, בדמות מי סוכר או תחליפים אחרים, שלא ברור כלל עד כמה הם בריאים עבורן.

אבל ישנם גם היבטים מעודדים בסיפור היחסים העדינים בינינו לבין הטבע והדבורים: ההתחממות המדאיגה של כדור הארץ טובה כנראה לדבורים. דבורים אוהבות טמפרטורות גבוהות. ומה שטוב לדבורים - טוב גם לפרחים. ומה שמועיל לפרחים - טוב לגידולים ולפירות. במחקר שלו לתואר השני גילה אהד שבחום של 30 מעלות צלסיוס דבורים מבקרות הכי הרבה פרחים, ואוספות הכי הרבה צוף. בחום של 20 מעלות - הן פחות פעילות, יוצאות פחות, מבקרות פחות פרחים ואוספות פחות צוף.

אהד מתמקד עכשיו בבדיקה אם מגוון גנטי גדול יותר בתוך הכוורת מוביל ליעילות גבוהה יותר, לפחות מזיקים, ליותר האבקה, ולבסוף ליותר פרי.  ישנן דבורים שמצטיינות בעבודה בתוך הכוורת, ואחרות חזקות בפעילויות ההאבקה בעולם הגדול.  אם המלכה-האם מזדווגת עם עשרה זכרים שונים - בנותיה שונות זו מזו, ונוצר מגוון של תכונות בכוורת. כדי לדמות את ההזדווגות הטבעית ולנסות לשלוט במגוון לצורך המחקר, אהד מזריע דבורים במתקן מיוחד, אחרי שהוא מרדים אותן בעדינות בעזרת דו-תחמוצת הפחמן.

"אחרי שנולדה בתי הבכורה, התחלתי לראות פתאום תינוקות בכל מקום," הוא מספר. "מאז שאני עוסק בדבורים - אני רואה את הדבורים בכל מקום שאני נמצא בו.  אני גם שם לב לכל פרח - האם הדבורים נמשכות אליו? האם הן מאביקות אותו? זה נורא מסקרן!"

אל הפוסט-דוקטורט הוא מגיע בעזרת קרן החינוך ארה"ב-ישראל. "ג'ורג'יה זה לא ניו יורק. אני לא מכיר שם אף אחד. קיבלתי המון מידע ועזרה, והפניות לאנשים שכדאי לדבר איתם. פולברייט היא מלגה מאוד יוקרתית ונחשבת, ולמרות שגודלה מספיק לחלק קטן מאוד מהמחייה, התמיכה שמעניקים אנשי הקרן תורמת המון."

לג'ורג'יה הוא מביא איתו את משפחתו - גלית (רוקחת, מנהלת אבטחת איכות בחברת טבע), רותם (6) ועופר (2). בילדותו נסע בשליחות עם הוריו לפאריס וחי בחממה ישראלית ("לא למדתי מילה בצרפתית!"), אבל מהשליחות שמאפשרות לו קרן פולברייט וקרן BARD הוא מצפה לחוויה של היכרות מעמיקה והתערות בסביבה המקומית. הוא מקווה ללמוד הרבה מהמדען המארח אותו הן לגבי ההאבקה הן לגבי מזיקים שפוגעים בדבורים: המזיק הידוע והעיקרי אקרית הוורואה, וכן חיפושית הכוורת הקטנה שעדיין לא הגיע לארץ "אבל ודאי תגיע בקרוב."  בכוונתו ללמוד גם שיטות של הזרעת דבורים, ולהחזיר איתו לארץ ידע שימושי. "אני חושב שחסר בארץ מחקר דבורים יישומי," הוא אומר.  "יש כמה חוקרים שעוסקים בביולוגיה של הדבורה, אבל אני הייתי רוצה לעסוק במחקר שבצידו המלצות למגדלים. אני אוהב לחקור, אבל מוכרח שיהיה את הצד המעשי הזה לעבודה שלי."  

דוגמה מרתקת למחקר יישומי היא עבודתו עם עצי אבוקדו. "האבוקדו הוא עץ שדורש הפרייה בעיקר על-ידי דבורים. אבל הדבורים לא מגיעות אליו, כי הן תמיד מעדיפות הדרים. גיליתי שנוכחות של מינרלים בצוף, ובעיקר אשלגן - מרתיעה אותן. זה כמו לשים למישהו מלח במיץ פטל. בדקתי ומצאתי שבדשן של האבוקדו יש אשלגן. אולי אפשר לשחק עם סוג הדשן. אולי אפשר למצוא דבורים שלא רגישות לאשלגן. מצאתי קו של דבורים שיותר פעילות על האבוקדו מאחרות. אפשר ליצור הכלאות ולשחק עם המגוון הגנטי. לפעמים המסקנות מובילות אותנו קצת לשחק בלהיות אלוהים," הוא אומר בשקט.

מלגות פולברייט לישראלים ל-2009/2010

גיוס מועמדים ישראלים למלגות פולברייט ללימודים ולהשתלמות בארה"ב ב-2009/2010 נמצא בעיצומו. קרן חינוך מציעה מענקים לפוסט-דוקים ושלושה סוגי מלגה לסטודנטים לתואר שלישי. מילגות Outreach ללימודים מתקדמים מוצעות לסטודנטים ממוצא ערבי או אתיופי. 

באתר קרן חינוך ניתן למצוא פרטים מלאים על מלגות אלו ואחרות – כמו מלגות Humphrey ללימודים אקדמיים והתנסות מקצועית; מלגת אוניברסיטת סירקיוז-נציבות שירות המדינה לעובדי מדינה ללימודי מינהל ציבורי; מלגות Foreign Language Teaching Assistant להוראת השפה הערבית; ועוד.

בוגרי פולברייט מוזמנים להפיץ את המידע על מלגות פולברייט ככל האפשר, ובכך לעזור לקרן לגייס מועמדים ראויים ומוכשרים לכל תכנית.

בוגרת פולברייט פרופסור גבריאלה שלו מונתה לשגרירת ישראל באו"מ

ביום 20 ביולי, 2008 אישרה ממשלת ישראל את מינויה של בוגרת תכנית פולברייט, פרופסור גבריאלה שלו, לתפקיד שגרירת ישראל באו"מ.

במשך 38 שנים היתה פרופסור שלו חברת הסגל האקדמי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.  תחומי ההתמחות המחקרית שלה הם דיני חוזים, חוזים ממשלתיים, ומשפטים וספרות.  לאחר פרישתה מהאוניברסיטה, שימשה פרופסור שלו נשיאת המועצה האקדמית ורקטור של הקריה האקדמית אונו.

פרופסור שלו שירתה כחברה בבית הדין לחוזים אחידים וכחברה בוועדת החקיקה של לשכת עורכי הדין בישראל.  היא גם כיהנה כחברה במועצות המנהלים של חברות ושל מוסדות ציבור רבים.

ב-1974 זכתה פרופסור שלו במענק פולברייט לעריכת מחקר בתר-דוקטורי באוניברסיטת הרוורד.

צילום: תומר אפלבאום

הופיע פנים צרובי חמה, ספרו החדש של בוגר פולברייט שמעון אדף

באפריל השנה יצא לאור בהוצאת עם עובד פנים צרובי חמה, הרומן השלישי של בוגר תכנית פולברייט שמעון אדף.  המבקרת אבירמה גולן הפליגה בשבחי אדף וספרו: "והנה ... חזרה לי הקריאה [החושית והחושנית]. סוחפת לצחוק ולבכי ולהתפעלות מן היופי המילולי הצרוף, ומשתגעת מסקרנות, ורואה לנגד העיניים את האנשים ואת המקומות כאילו אפשר לגעת בהם ולשמוע את קולותיהם ... ועוד לא אמרתי מלה אחת על יופיה המכשף של העברית של אדף ... זריזה ועליזה, גמישה ובטוחה בעצמה, רגליה בדפי ספרים עתיקים ובתפילה אך גם בחיי יום-יום מחוספסים ומתריסים ..."

יליד שדרות בן 36, אדף הוא סופר, משורר, עורך, ומוסיקאי.  ב-2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה בתחום הספרות.  בנוסף לשלושת הרומנים שלו פירסם עד כה שני ספרי שירה.  בשנים 2000 – 2005 שימש עורך הפרוזה של הוצאת הספרים כתר.

ב-2003 זכה אדף במלגת פולברייט להשתתפות בתכנית הכתיבה הבינלאומית של University of Iowa.  בין הסופרים הצעירים הבולטים הנוספים שהשתתפו בתכנית בשנים האחרונות בתמיכתה של תכנית פולברייט נמנים אתגר קרת, דורית רביניאן, וסמי ברדוגו.

צילום: יסמין אדף

בוגר פולברייט פרופסור ישראל נלקן זכה בפרס ברונו של יד הנדיב

בוגר תכנית פולברייט, פרופסור ישראל נלקן, נבחר לאחד משלושת הזוכים בפרס ברונו לשנת 2008.  בתפקידו כפרופסור חבר במחלקה לנוירוביולוגיה של המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, נלקן חוקר את העיבוד השמיעתי באמצעות תמהיל מקורי של אלקטרו-פיזיולוגיה, פסיכו-פיזיקה, ומידול.

פרופסור נלקן זכה ב-1991 במענק פולברייט לעריכת מחקר בתר-דוקטורי באוניברסיטת Johns Hopkins.

הזוכה בפרס ברונו נהנה ממענק בסך $216,000, ללא תנאים כלשהם. המענק נועד לאפשר לזוכה להשתחרר במשך שלוש שנים ממחויבויות שגרתיות ולהקדיש את זמנו באורח מלא למימוש עצמי, להשתלמות ולהרחבת אופקים, ולפעילות יצירתית. פרסי ברונו מוענקים על-ידי קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד.

מאז תחילתה של תכנית פרסי ברונו ב-1999, שמונה מבין 28 מקבלי הפרס היו בוגרי תכנית פולברייט.

פרס הבוגרים הראשון הוענק לחנן כהן

ב-22 במאי, 2008, הודיעו בוגרי פולברייט אהוד חביב וענת סרגוסטי למשתתפי קבלת הפנים השנתית של תכנית פולברייט על זכייתו של המלגאי חנן כהן בפרס הבוגרים החדש. ועדה של בוגרים בחרה בכהן מבין המלגאים-הדוקטורנטים של 2008 כבעל הפוטנציאל הגדול ביותר לתרום למימוש מטרתה של תכנית פולברייט ישראל – חיזוק ההבנה בין העמים של ארה"ב וישראל.  הענקת הפרס בסך $2,500 התאפשרה תודות לתרומותיהם הנדיבות של 45 בוגרי פולברייט.

חנן כהן סיים בהצטיינות את לימודיו לתואר ראשון ושני במדע המדינה באוניברסיטה העברית.  בעבודת המסטר שלו בחן את הסיבות להתפרצות מלחמות אזרחים במדינות דרום אמריקה.  במקביל ללימודיו היה פעיל בארגון גשר, המקדם את הסובלנות והשיתוף בחברה הישראלית.

השנה התחיל כהן בלימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת פנסילבניה.  בכוונתו להתעמק בחקר האלימות הקבוצתית והקשר בין עימותים פוליטיים לבין הפוליטיקה היומיומית.

מבצע ההתרמה של פרס הבוגרים 2009 ייצא לדרך בחודש מרס הקרוב.

רטרוספקטיבה של סרטיה של מלגאית פולברייט נינה מנקס

מהלך חודש נובמבר כיבדו הסינמטקים של תל-אביב, חיפה וירושלים את עמיתת פולברייט האמריקאית נינה מנקס בהקרנה של כל סרטיה.

עבודותיה של מנקס שימשו לאחרונה כנושא להקרנות רטרוספקטיבה בפסטיבלי קולנוע יוקרתיים רבים, ביניהם פסטיבל וינה 2007, שם הוכרזה מנקס כאחת הדמויות החשובות בקולנוע של הגל החדש הפמיניסטי. ב-All Film Guide של העיתון ניו יורק טיימס, כתב המבקר טום ויק ש"נינה מנקס ... משלבת מיסטיות, רגישות פמיניסטית בעלת עוצמה וכשרון ליצור תמונות יפות ומרשימות המרכיבות עלילה ניסיונית ונוגעת ללב, שלעתים קרובות בוחנת את המפגש בין מיניות ואלימות."

נינה מנקס מלמדת במחלקה לקולנוע/וידאו של ה-California Institute of the Arts. במהלך השנה האקדמית הנוכחית היא מתארחת בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב כמלגאית של תכנית פולברייט.

כינוס "הפרטה בהשכלה הגבוהה" אורגן על-ידי קרן חינוך ושותפים

קרן חינוך ארצות הברית-ישראל היתה אחת השותפות בארגון הכינוס בנושא "הפרטה במערכות ההשכלה הגבוהה", שהתקיים במוסד נאמן של הטכניון בינואר 2008.

הכינוס נועד לספק מסגרת למומחים מובילים מישראל, מארצות הברית, מאירופה, מטורקיה, ומהודו לדון בתופעת ההפרטה בהשכלה הגבוהה ובאתגרי המדיניות שהיא מציבה.  בישראל נוצר ב-15 השנים האחרונות ביקוש גובר להשכלה גבוהה, שאינו מקבל מענה מהתקציבים המוגבלים של המגזר הציבורי. תנאים אלה פותחים בפני ספקים פרטיים של השכלה גבוהה פתח להגדיל את חלקם ב"שוק" החינוך.

שותפיה של קרן חינוך בייזום האירוע היו מוסד שמואל נאמן של הטכניון, "בשער" – קהילה אקדמית למען החברה בישראל, ומכון עזריאלי לחקר מדיניות כלכלית של אוניברסיטת בר-אילן.

הכנס היווה המשך לפעילות הפורום להשכלה גבוהה המופעל על-ידי "בשער", מוסד נאמן, וקרן חינוך.  מטרת הפורום היא לקדם דו-שיח בין נציגי האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות בסוגיות של מדיניות ההשכלה הגבוהה.  לקבלת הזמנות למפגשים של הפורום, הירשמו כאן.

בצילום (באדיבות מוסד נאמן):  פרופסור חנוך גוטפרוינד, יו"ר "בשער", מברך את משתתפי הכינוס.

יריד תכניות MBA אמריקאיות של שירות הייעוץ הלימודי

בימים 11 – 12 בספטמבר קיים שירות הייעוץ הלימודי של קרן חינוך, מרכז educationUSA, את יריד תכניות ה-MBA האמריקאיות הרביעי. כ-500 סטודנטים-בכוח השתתפו באירוע, ונחשפו למידע והסברים על 16 מבתי הספר למינהל עסקים המובילים באמריקה.

שמונה אוניברסיטאות השתתפו ביריד ה-MBA הראשון, ורק אחת מהן שיגרה נציג מארה"ב לישראל.  האחרות יוצגו על-ידי בוגרים ישראלים.  השנה, מחצית מ-16 האוניברסיטאות שהשתתפו שלחו נציגים שהגיעו מארה"ב.

בטקס הפתיחה של האירוע בירכו את המשתתפים שגריר ארה"ב לישראל, מר ג'יימס קאנינגהם; יו"ר מועצת המנהלים של קרן חינוך, מר דן וילנסקי; והאלוף (מיל') דוד בן בעשט, מפקד חיל הים לשעבר.

בצילום: שגריר ארצות הברית קאנינגהם מברך את המשתתפים ביריד.

שינויים באתרי האינטרנט של מחלקת המדינה למען בוגרי פולברייט

מחלקת המדינה הודיעה שהאתר Fulbrightweb.org ייסגר בסוף חודש זה, ויוחלף בקהילת פולברייט באתר State Alumni.

חברי קהילת פולברייט של State Alumni ייהנו מגישה חינם לכתבי עת, עיתונים ועוד (מעל ל-20,000 כותרים) וממידע על משרות ומענקים. הם יוכלו לקרוא על פועלם של בוגרי פולברייט מארצות מסביב לעולם; לתרום כתבות על מעשיהם שלהם; ולהשתתף בפורומים עולמיים ובצ'אטים עם מומחים.

ניתן להירשם כאן.